טוראי מנחם רוט ז"ל

קורות חיים

רוט, מנחם (קיצ'י מנדי) נולד בשנת תר"צ (1930) בעיר קלוז' שבחבל טרנסילבניה שברומניה. מנחם היה השריד היחיד מבני משפחתו שנספו במחנה ההשמדה אושוויץ.

עם סיום מלחמת העולם השנייה חזר מנחם לעיר הולדתו והצטרף לקבוצת "להגשמה", שמנתה כ-120 צעירים יהודים. הקבוצה השתייכה לתנועת הנוער הציוני, ומטרתה היתה לעלות לארץ ישראל בכל דרך ושם להקים ישוב המושתת על עקרונות השוויון. במסגרת ההכשרה, ששמה לה למטרה להכין את חברי הקבוצה לעלייה ארצה, יצא מנחם בשנת 1945 לקולנטינה, חווה חקלאית קטנה בפרברי בוקרשט, רומניה. מנחם שהיה בן שש-עשרה, הצעיר בקבוצה, כונה בשם קיצ'י מנדל, שמשמעותו מנחם הקטן. למרות גילו הצעיר בלט בידיעותיו, ברעיונותיו ובכישרונותיו והיה אהוב על כולם. הוא בלט בעיקר בשליטתו בשפה העברית תודות ללימודיו בגימנסיה העברית בקלוז'. בקולנטינה חיבר מנחם את המנון הקבוצה, שלימים ליווה את חבריה עד להתיישבותם בקרקע: "קדימה לארץ, קדימה לבנות!/ השם "להגשמה" בשביל שנאות/ נדע חובותינו לעזוב הגולה/ לבנות בארצנו ארץ חדשה/ ואם בדרכנו יהיו מכשולים/ כולנו כאיש אחד ידינו נרים/ ואז בדמנו בעוז וגבורה/ נקים קבוצתנו, קבוצת "להגשמה".

בשנת 1946 חצה מנחם יחד עם ארבעים מבני קבוצתו את הגבול ליוגוסלביה ומשם לאיטליה, שם התאחדו עם קבוצת צעירים נוספת שהגיעה לפניהם למחנה unrwa בכפר קטן בדרום איטליה. התלאות הקשות בדרכים גיבשו את הקבוצה, שהפכה עבור מנחם, למשפחה חמה ותומכת. במחנה זה התארגנה הקבוצה והקימה ועדות, הוציאה עיתון קיר, אורגנו הופעות, הופעלו חוגים ופעילות ספורטיבית והונהגו שיעורי עברית, בהם היה מנחם פעיל מרכזי.

בסתיו 1946, החלה הקבוצה בהתארגנויות לקראת עלייה בלתי לגאלית לארץ. לאחר תלאות ממושכים הצליחו חברי "להגשמה" לעלות לאוניית המעפילים "ברכה פולד". אולם כשהגיעה האנייה למים הטריטוריאליים של ישראל, נעצרה על ידי חיילים בריטים, ששלחו אותה למחנות המעצר בקפריסין.

בקפריסין שהה מנחם עם חבריו במשך כשנה, עד דצמבר 1947. במהלך שנה זו הקימו מנחם וחבריו מיתחם אוהלים משלהם, בו למדו עברית ולימודים כלליים, שהועברו על ידי שליחי ה"הגנה". מנחם הרבה בלימודיו ולא נמנע מוויכוחים אידיאולוגים עם מוריו ועם מבוגרים ממנו. בסוף השנה הועברה הקבוצה למחנה המעצר בעתלית, ולאחר כחודש נשלחו לקיבוץ אושה, להמשך ההכשרה.

לאחר ההכשרה, עבר מנחם עם חבריו לקרית בנימין לתקופת הכשרה נוספת שנקראה "עצמאות", לקראת העלייה לקרקע ולקראת הקמת ישוב חדש בארץ, דבר אשר לו ציפה וייחל מכל. אולם רצף ההכשרה נקטע עבורו, כאשר חברי הקבוצה נאלצו לנדב חמישה חברים לגיוס לצה"ל. שמו של מנחם לא עלה בהגרלה, אך הוא התנדב להחליף חבר שנבחר ועמד להינשא, ויחד עם ארבעת חבריו התגייס לגדוד 21 של חטיבת כרמלי.

ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), חדר כח סורי לבונקר בו שהו מנחם וחבריו, ברמות נפתלי. מנחם וחברו שטיין, נשלחו קדימה לעצרם, אך הסורים הקדימו אותם וזרקו לעברם רימונים. בפעולה זו נפלו מנחם ועשרה מחבריו לפלוגה.

מנחם נטמן בחלקה הצבאית בחיפה והוא בן שמונה-עשרה, נצר אחרון למשפחתו.

חברו לקבוצה, שמואל ליבר, מספר כי כשאשתו חנה היתה בהריון, ניגש אליה מנחם, נגע בבטנה וביקש ממנה שבמידה ויוולד להם בן, יקראו לו מנחם על שמו. חודש לאחר מכן נפל מנחם בקרב. בני הזוג קיימו את בקשתו, ובנם הבכור נקרא על שמו.

שלושה חודשים לאחר נפילתו של מנחם, הקימו חברי קבוצת "להגשמה" את קיבוץ להגשמה, אשר ברבות הימים הפך למושב שורש בפרוזדור ירושלים. החברים שלא שכחו את הצעיר חדור הלהט הציוני, שלא זכה לעלות לקרקע, הקימו לזכרו גלעד במרכז המושב, במסגרת חגיגות 25 שנה למושב, בשנת 1973.

(תמונתו מתוך פרויקט "לתת פנים לנופלים")