סגן דוד צוובנר (שאג) ז"ל

קורות חיים

בן הרב אברהם-חיים שאג ולאה. נולד ביום ז' בסיון תרפ"ב (3.6.1922) בירושלים. משפחתו - משפחה ירושלמית מיוחסת, מפרנסי העיר במשך דורות. למד בישיבת "עץ-חיים" ואחר-כך סיים את לימודיו בסמינר למורים "מזרחי" וקיבל תעודת מורה. חונן בכשרון ביטוי נאה והשאיר אחריו מאמרים ורשימות שבהם העלה את הגיגיו על הכתב. היה אדם חרד לדתו והיה זהיר במצוות ובמנהגי המסורת. על דייקנותו בשמירת הדת וסגולותיו האישיות הטובות כינוהו חבריו "צדיק". כאשר שאלתו אימו בעזבו את הבית: "אינך מפחד בני?", השיב קצרות: "אשר בוטח בה' כיצד יוכל לדעת פחד!". אף פעם לא שכח את התפילין שלו בבית. גם ביום בו נפל עם שלושים וארבעה חבריו הקדושים, השאיר בבית חפצים הכרחיים בשל תיק התפילין, כי לא היה מקום לאלה וגם אלה יחד.

דוד התגייס לפלמ"ח ושירת ביחידה הדתית בעיינות היה הרוח החיה ביחידה. עם חברי מחלקתו עבר לביריה. גמר קורס למדריכים ולחובשים והדריך בחובשות בקורסים שונים. בשעת מאסרם של חברי ביריה נמלט בנס. בגמר שירותו, כעבור שנתיים, נרשם כתלמיד באוניברסיטה, בפקולטה למדעי-הטבע (בקטריולוגיה). למד שנתיים בשקידה ובהצלחה רבה. השתדל להשתכר בעמלו בשעותיו הפנויות מלימודים שהיו מועטות מאוד. מששמע על מגבית מיוחדת המתנהלת בירושלים למען יהודי העיר העתיקה מיהר והביא את תרומתו - לירה - ומיד חזר בו, פשפש בכיסיו, מצא לירה נוספת ומסרה. אהב את הארץ אהבה עזה, וטייל לאורכה ולרוחבה, מקדש היה שם שמים בכל מקום בואו.

עם פרוץ מלחמת-השחרור התגייס מיד והעמיד את עצמו לרשות הפלמ"ח. השתתף בקרבות הקשים שבכביש ירושלים, ביחוד מזכירים את פעולתו הנועזה ללא רתיעה בקרב האכזרי בבאב-אל-וואד. הצטיין באצילות אופיו ובאחריותו הרבה לכל תפקיד שקיבל על עצמו זהיר בקיום מצוות בכל מקום בו נמצא. עם הקריאה לעזרה מגוש עציון הנצור צורף למחלקה הנבחרת של ה"ל"ה". הוא יצא כחובש, כדי לעזור בארגון השירות הרפואי בגוש.

נפל בקרב ליד צוריף בה' בשבט תש"ח (16.1.1948). גופות חבריו החבושות העידו כי מילא את תפקידו גם בקרב אחרון זה. עם חבריו הועבר לקבר האחים של הל"ה בכפר-עציון. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (7.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת-עולמים בהר-הרצל בירושלים.