סגן ראשון בנימין פרסיץ (ויינטשיק) ז"ל

קורות חיים

בן יצחק ונחמה. נולד בי"ב באדר ב' תרפ"ד (18 במארס 1924) בקורסק שברוסיה. עלה עם אמו לארץ בשנת 1929 (אביו, מגולי ציון בסיביר, הקדים לעלות לפניהם). בנימין למד בבית-הספר העממי "תחכמוני" ובגימנסיה העברית בירושלים והצטיין בלימודיו, ביחוד במתימטיקה.

היה חבר תנועת "הצופים" ובסיימו את לימודיו, בשנת 1941, הצטרף לפלמ"ח. שירת בכפר-גלעדי, דפנה ועוד, עד שנת 1944. היה בין הפעילים ביותר ב"ג'וב השחור" - בהעברת מעפילים מסוריה. בגלל פעולתו זו חיפשוהו אנשי הסי.אי.די. והצבא הבריטי, כי שמו ותמונתו נפלו לידיהם, והוא נאלץ לרדת לזמן רב למחתרת.

נכנס לאוניברסיטה העברית בירושלים, למד מדעי-הטבע והתכונן לנסוע לחוץ-לארץ ללמוד משפטים. כרזרביסט בפלמ"ח השתתף במבצע "וינגייט" בעמדה ברחוב יהודה הלוי, במבצע "ליל הרכבות", בפיצוץ מסילת-הברזל בין ירושלים וביתר, במבצע "ליל הגשרים" בפיצוץ גשר אלנבי על הירדן. עליו הוטל לשים חומר נפץ בקצהו המזרחי של הגשר. קור-רוחו בפעולה זו הפליא גם את חבריו שלא היו כלל מהנוחים להיבהל.

עם התגברות המתיחות בארץ חזר בו ממחשבתו לצאת לחוץ-לארץ ונכנס לפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית, שם למד שבועות אחדים בלבד.

עם הכרזת האו"ם על הקמת המדינה בכ"א בנובמבר 1947 חזר והצטרף ליחידה, השתתף בקרבות בשער-הגיא ובליווי השיירות תל-אביב - ירושלים. פלוגתו, פלוגה של גדוד בפלמ"ח, שבסיסה היה במעלה-החמישה ושניהלה את הקרבות בשער-הגיא, ביצעה משימות נועזות בבערה את הכנופיות אשר בסביבה. חבריו מספרים: בשני דברים התבלט בנימין בתקופה זו: א) כשהלוחמים היו מגיעים עד אפיסת הכוחות היה מספר איזו בדיחה או פולט הלצה - והחבריה היתה תיכף מתרעננת. ב) מיד עם חזרו לבסיס היה מתקלח במים קרים, מחליף את בגדיו והיה מופיע רענן כאילו לא עברו עליו כלל 20 שעות של עמל ויגיעה בלתי שכיחים. רבה היתה השפעתו המעודדת על חבריו. בגלל תכונתו זו נתמנה לקצין-תרבות. לאחר התנגדותו הנמרצת לכך הוכרח לקבל על עצמו את התפקיד הזה, אבל התנה תנאי מפורש, כי לאחר סיום הקורס יוחזר שוב לפעולות-קרב. "כקצין הסברה", אמר להם: "איננו נואם ואיננו מרצה. אני מסביר את המצב לחברים הצעירים. אולם ההסברה הממשית היא בשדה הקרב". שם עליו להדריכם בעידוד ובדוגמא. שתי תכונות יסודיות היו לבנימין: שכל כשל אדם בא בימים ולב בר ותמים כליבו של ילד. הוא ידע לעבוד עבודה גופנית כעבודה רוחנית שש עשרה שעות רצופות.

בינתים הורכבה המחלקה - מחלקת ה"ל"ה" שיצאה לעזרת גוש עציון הנצור. הוא דרש בתוקף כי יצרפוהו למחלקה זו ועמה נפל בהרי חברון ליד הכפר צוריף בה' בשבט תש"ח (16.1.1948). נקבר ביחד עם חבריו בכפר-עציון. משם הועבר עם כל חללי הגוש, ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) למנוחת-עולמים בהר-הרצל בירושלים.

אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן ראשון לפי פקודת המטכ"ל.