קורות חיים
בן ראובן וחנה. נולד ביום ח' במרחשון תרפ"ד (18.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. משחר ילדותו גדל ברוח ציונית-עברית. אביו המו"ל הידוע, קירב אותו לספרות העברית וסבו לימדהו משנה וגמרא.
בהיותו בן עשר עלה עם הוריו ארצה. נתקבל לגימנסיה העברית בירושלים והיה מטובי תלמידיה. נטייה מיוחדת היתה לו לציור. הקריקטורות שלו היו מקור הנאה לכל רואיהן בבית-הספר ולאחר זמן בקיבוצים שונים, בהם שהה לרגל תפקידיו הצבאיים. הספר "300 משחקים", שיצא בשנת תש"ח, מלווה ציורים-פרי עטו.
היה ממדריכי צופי "שבט מתתיהו" בירושלים. הביא לאיחוד "קהילת הצופים" עם "הבונים" ועמד בראש השבט המאוחד.
בשנת 1941, לאחר גמר לימודיו בגימנסייה, הצטרף לפלמ"ח ושירת בו עד יומו האחרון במקומות שונים בארץ, בגליל, בנגב, בשרון, במחוז תל-אביב, ולבסוף בסביבת ירושלים.
עם הופעתו לראשונה במחנה פלוגה ו' הירושלמית של פלמ"ח משך את תשומת לבם של מפקדיו. היתה זאת תופעה נדירה, אפילו באותם ימי התנדבות, שחבורת נערים ונערות, מבני העיר, תעשה דרך ארוכה, זרועת חתחתים רעיוניים ופסיכולוגיים, מפרברי "הציונות ההצהרתית" עד לחלוציות מגשימה. דני הוא שהיה הגורם הראשי להתגייסות חבורה תוססת זו. עינו הבוחנת של מפקד פלוגתו, הבחינה מיד, שבדני השתקן והנחבא אל הכלים, טמונות סגולות של לוחם נועז. וכי הוא ניחן בתכונות של מפקד ומנהיג הראויות לעידוד. ואמנם, דרך עלייתו במעלה הפיקוד והאחריות, הוכיחה בעליל, כי היה ראוי לאיצטלה זו.
החלטתו היתה נחושה להשאר בפלמ"ח על אף המצוקה וחוסר התוחלת המיידית שבפלמ"ח - תקופה ארוכה של חיי דחק נטולי הוד: אימונים ממושכים ומפרכים עבודה מיגעת בשדה ובשרותים במשק החקלאי. הוא הסביר את החלטתו באחת משיחות הבירור על דרכו של הפלמ"ח במילים פשוטות. בהזדהותו עם דברי הפתיחה של איש מטה החטיבה כי "נצחונן של בנות הברית על גרמניה הנאצית, עוד איננו נצחוננו. וכי מלחמתינו תתחיל, עם תום מלחמת העולם".
דני לא חונן בכושר ביטוי עשיר ומגוון, היו לו אמצעי הסברה ושכנוע משלו, שהיו עדיפים מההטפה בדברים. את אשר החסיר במלים, השלים במופת האישי שהציג בהליכותיו בחברותו החמימה ובתקיפותו הסלעית. "דני מדבר ומשכנע גם בשתיקתו" אמר עליו יצחק שדה, שאהבו, כמפקד ומחנך, אהבה עזה.
לא ידע דני הפרת משמעת מצד פקודיו שהעריצוהו ללא סייג והיו מוכנים לילך אחריו באש ובמים. הוא כבש את אמונם ואהבתם של אנשיו באשר היה "יותר מקיים מאשר דורש". היה דורש מעצמו יותר מאשר זולתו.
בימים ההם, ימים של מחסור בנשק, בלבוש, בציוד, במגורים ובשכר היה ערך רב לדמותו של המפקד- ביכולתו להשפיע. מפקדי הפלמ"ח הם שעמדו לו לגבור על המכשולים ולסחוף אחריהם את פיקודיהם.
דני התעלה כאחת הדמויות הבולטות בחבר המפקדים של הפלמ"ח. בעומק הגיגיו בנועם הליכותיו, במופת מוסרו ובעוז פועלו - היה אב טיפוס מעולה למפקד בפלמ"ח.
היה מפקד ההתקפה על מבצר היחידות המיוחדות של המשטרה הבריטית בשרונה בחורף 1946. כשהפעולה לא הצליחה, וחברים פצועים נשארו בתחום מחנה שרונה, חזר פעמים מספר תחת אש כדי להציל את חבריו.
השתתף בהורדת עולים מאניות מעפילים. היה אחראי מטעם הפלמ"ח על מבצע שחרור המעפילים ממחנה עתלית. היה אחראי מטעם הפלמ"ח על עליית 11 היישובים בנגב בי"א בתשרי תש"ז (6.10.1946) היה אחראי על הריסת הגשרים במסגרת פעולת המרי.
על אף היקף פעולותיו נשאר צנוע ופשוט, ויחד עם זאת לבבי ובעל חוש הומור מיוחד. רכש לו את אהדת פיקודיו ואת הערכתם, וכך את הערכתם ואהדתם של כל האנשים אשר בא איתם במגע. נמנע מלספר על פעולותיו גם להוריו, אשר רק לעיתים רחוקות ביקר בביתם.
עם הכרזת האו"ם, היה בין מארגני הגדוד השישי של הפלמ"ח וקיבל תפקיד של סגן מפקד גדוד. נמסר לו הפיקוד על גוש-עציון. עשה, לילות כימים לשם ליכוד הגוש, ביצורו והכנתו למלחמה. הצליח לאחד לפיקוד צבאי אחיד, את ארבע הנקודות הישוביות ולעשותן ליחידה הגנתית מוצקה וממושמעת. היה בשיירת המזון שהותקפה בכ"ח בכסליו תש"ח, בדרכה מירושלים לגוש, ובדרך נס ניצל.
אמיץ ומסור, לא היסס לסייר במרחבי הגוש בלילות החורף הסוערים. משבוששה העזרה להגיע לגוש התלבש בבגדי ערבים ויצא בטנדר, הצליח להבקיע לו דרך בין משמרות הערבים והגיע לירושלים, כדי להזעיק תגבורת. בסוף חודש טבת הועבר לירושלים לתפקידי פיקוד חשובים.
לאחר ההתקפה על גוש-עציון ב-ג' בטבת נשלח למשימה הקשה להבקיע דרך בראש מחלקה של ל"ה חיילים נבחרים ולהגיש לגוש עזרה בחמרי רפואה ותחמושת. ניסה פעם אחת ולא הצליח. למחרת יצא עוד פעם . פיקד על המחלקה בקרב הנואש על יד הכפר צוריף, ונפל עם כל חברי המחלקה.
ב-ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). הובא עמהם לקבר-אחים בכפר-עציון ומשם הועברו עצמותיו עם עצמות כל חללי גוש עציון לקבורת-קבע על הר-הרצל בירושלים ב-כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949). לאחר מותו העניק לו המטכ"ל של צה"ל דרגת רב-סרן.
המבצע לשחרור לוד ורמלה נקרא לזכרו בשם "מבצע דני".