צבי, חברי היקר! לעולם לא אשכח את הרגע המחריד, אשר בו קיבלתי את הידיעה על מותך. קשה היה לי להאמין, שאמנם אמת הדבר, אבל מוכרח הייתי להשלים עם הגורל, כי נפלת.
צבי יקירי! כמה אהבת לטייל עם חנה'לה בתי הקטנה, לרתום עגלה ולהראותה כל פינה בגן הירק! בחופשה האחרונה אמרת לה:"עוד ישוב יבוא היום שבו נוכל לצאת לטילים יפים". ואולם לזאת לא זכית.
תמיד ואף בחלומותיך רקמת תכניות לגן, ולא תיארת לעצמך, שחלומך יופסק באמצע. מה מחיר כה יקר שילמנו במלחמתנו זו! הלב כואב על אילנות כה צעירים שנגדעו. מה אכזריים הם החיים! אדם חושב והוגה, מטפס ועולה בסולם החיים שלב אחרי שלב, במשך שנים הוא מעפיל ועולה, ובעוד עיניו נישאות למרומי עולם - והנה נשבר אחד החווקים, מועדות רגלי האדם, והוא נופל מטה אלי תהום. קשה להשלים עם העובדה שכזאת קרה את צבי, אך הגורל מטיח את אמיתו האכזרי אל פניך.
צבי יקירי! אתה וצחוקך המלבב - תהיו שמורים לנצח בלבות כל חבריך.
שלום על עפרך, צבי!
חברך מ.מ.
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח