אלבום תמונות
"... עוד היום קשה לי להתייחד עם זכרו בלבד של פנחס...
ואני זוכרת את כל כולו, את בלוריתו הפרועה וחיוכו הלבבי...
מיום בואו אלינו עם קבוצת "הטהראנים" - מיד היה בן בית לכל דבר בתוכינו. לא דבקה בו רוח הגלות. רואה את היש אצלינו טהבין למציאות. כוחו של פנחס היה בתשוקתו ללימודים, בגודל רצונו ובתחושת האמת. הוא לא רצה להיות מרותק למציאות הקיימת כמות שהיא, אך השתדל למצות את כל האפשרויות הטמונות בחובם של אותם החיים. גם לאחר שעבר מחברת הנוער לכתות ההמשך, לא נותק הקשר שבינינו. ל "ימי ההורים" היה בא לחדרי, ובחיוכו הילדותי - לבבי מזמין אותי לשעה הקבועה. היה מחכה לי בקרבת מקום ושואל:
"על מה כעת לשים את הדגש?" וידעתי, שבזמן קצר יבוא הדגש במקומו.
פנחס, שעבר את אימת החורבן והשעבוד בגולה, הטיל את סערת נפשו הצעירה, הפצועה במעמקיה והצמאה לגאולה, במלחמה לתקומת ישראל בארצו ולגאולתו בה.
נלחם פנחס את מלחמתו כיהודי חפשי בארצו, אך לא זכה לחירותינו השלמה.
בפגישה האחרונה עמו חשתי כאילו באסון המתקרב, לחצתי את ידו ביתר חמימות. חייך לעומתי ואמר בבטחון: "להתראות אחרי הנצחון ואם ישתהה קצת, הרי בוא יבוא! הנצחון בא, אך פנחס לא חזר...
תהא נפשו צרורה בצרור החיים עמנו ועם בנינו.
שינדל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח