בן היה לי ואיננו עוד
ילדתיו בימי פירוד עין חרוד- תל יוסף ונקרא שמו אסף.
יצאתי מעין חרוד לצפת ללדת שם, כי בית יולדות טרם יהיה בעמק. משחזרתי מבית החולים וילדי עמי, מצאתי כבר את אהלי תקוע בתל יוסף.
- - - -
זוכרת אני: פעם טייל עם הגננת בשכונה שיושביה היו מבורגני העיר. בדרך טיולם עברו על פני מגרש הטניס שבשכונה ועמדו להסתכל במשחקים בו. שאל אסף את אחד מהם: שבת לכם היום? תמה המשחק על שאלתו. ענהו אסף: כי אבא שלי עובד כל יום ואינו משחק בטניס. אותו יום היתה תשובתו זו נושא שיחה מבדח בפי חברי הפלוגה.
- - - -
עם מלאת לו עשר שנים והוא נושא בעול המשק. רתם את הסוס לעגלה, נסע לשדה להביא מספוא ירוק לבהמות. בימי החופש היה נוסע לטחנה לטחון שעורה. בלילה בשעת המלטה, הייתי מעירה אותו משנתו לבוא לעזרתי. הכל עשה ברצון, מכל עבודה לא השתמט. קשריו למקום גברו עמקו מיום ליום, משנה לשנה. כל עץ וכל פינה היו יקרים לו.
- - - -
אסך אהב את העבודה. בימי בית הספר המחוזי נכנס לראשונה לעבוד בדיר. משנתערה בעבודת הדיר ולמד לרעות את הצאן בשדות יגור, נתאחה הקרע בנפשו מאז עזבנו את תל עדשים והשלים עם הפרידה מן העמק. לבו הלך שבי אחר הכרמל, צוקיו הרמים וערוצי רכסיו ומרחבי עבר הקישון אשר לנגדו.
- - - -
לאחר סיום הלימודים, יצאתי אתו לטייל בארץ. לא עוד היה לידי, אותו ילד אשר טיילתי עמו לפני כן. הפעם יצאתי עם בני, כחבר לי. והיה טוב לטייל אתו. נוכחנו אז גם בפתיחת מועצת הנוער העובד בתל אביב. עם פגשו חבר או מכר היה אומר לו מיד: "הכר נא את אמא שלי". ובזמן האחרון, משנזדמנתי לאיזו נקודה או מחנה במרחבי הנגב הייתי שומעת לפעמים ממרחק: "שלום לך אמא של אסף!" יש שנדמה לי, כי רואה אני את דורש שלומי לראשונה, והוא תוהה עלי ואומר: "וכי אינך מכירה אותי? אני חבר של אסף!"
- - - -
לעתים קרובות שוחחנו. הנה הוא מופיע אצלי בחצות, מדליק את האור - צורך לו לשוחח קצת עם אמא. על מה לא שוחחנו? על ספרות, אמנות, פוליטיקה. ידעתי, יש לי את מי לשאול שאלה, לבקש עצה ותמיד ידעתי: יש לי גם ממי לקבל תשובה ופתרון.
- - - -
הפעם האחרונה נפגשנו בסוכות. בא עם חיילים דרוזים לביקור חג. ובשבת שלאחר סוכות נפל.
ואין לי מי לשוחח עמו. אין לי את מי לשאול שאלה, לבקש עצה.
נתרוקן עולמי
בן היה לי ואיננו עוד.
א מ א
מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.