מוכה היה ופצוע כאשר מצאוהו ליד שוקת המים. הפרות בעטו בו, התגרו לוחכי העשב באוכל הבשר. ואם כי נשר צעיר היה, גדל אבר ורב נוצה, מוזר הדבר כיצד יכלו הפרות להגיע אליו.
והנה עברו שמונה חדשים, שמונה חדשי כלא. כל יום - תרנגולת שמנה, אבל חופש - אין. ולכן הלך ודל. והנה כאשר החליטו הילדים עם חופשתם לקרוא דרור גם לנשר, אשר גם הוא רוצה חופש כמוהם, עמד ותמה והביט על דלת הכלוב הפתוחה. פרש כנפיו וניסה להתרומם, אולם לא יכול. כעבור רגע עלה וחג מסביב, כאילו לא חפץ היה לעזוב את מקומו ולשוב אל ההר, אל ראש הצור, למקום מולדתו. קשה היה לו לעוף אחר שמונה חדשי מאסר והכלוב צר מלעוף בו. ואם כי שהביט על ההר מקום מולדתו ועף אל חורשת האקליפטוס, שב אל המחנה לקול תרועת הילדים שכיבדוהו ב.. תרנגולת.
לא יכול היה לעזבם. רוצה הוא לשוב אל הכלוב. כנראה לא זכר את ההר וצוקיו המתנשאים, את קינו אשר על ראש הסלע הרם. כנראה שכוח שכח את הטבע ולא ישוב אליו. או רוצה הוא להודות למציליו אשר הצילוהו לפני שמונה חדשים מפרסות הפרה המשתוללת ולהישאר אצלם. היום רד. השמש שקעה. צל כבד ירד על כל היקום. נם הטבע ונמים בניו. ועל אבן גדולה, ליד הכלוב הסגור, עומד נשר צעיר ונם את שנתו
כ"ט אדר תרצ"ז
מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.