תל יוסף, ארבע לפנות בוקר 8.2.43
ודאי מתפלאת את - איזה משוגע זה הכותב פתאם מכתב בארבע לפנות בוקר, שכל היקום ישן ומתפנק בין חבלי שינה ליקיצה...
אבל לא קמתי ולא קפצתי ממטתי עם שחר, אלא פשוט, זה עתה חזרתי משמירת ליל. ובין כה וכה אין לי מה לעשות, כי מחובתי להיות ער עד חמש.
בחוץ קור גדול, חשבתי שאקפא כקרח. חושך. והחצר עדין מלאה בוץ מהגשם האחרון. ועתה תארי לך אני מתרוצץ כך כל הלילה, בין פח לפחת, בין שלוליות לבורות שופכין, שחצר משק תל יוסף ברוכה בהן. כמה מקנא אני בך! את כעת מתהפכת מצד לצד במיטתך החמה וחולמת ודאי חלום נעים וברשותך עוד שלוש שעות שינה. ואני כבר איני מרגיש את אצבעות רגלי. אין זה נעים כל כך, לשמור בלילה כזה.
הזוכרת את? לפני שנה בזמן הזה שמרתי ביגור, על הכביש, ואתן הייתן פוקדות אותי לפעמים, ועתה, אני יחידי פה ונלחם כל הלילה בשינה.
יכולה את לכתוב קצת יותר, וביתר רצינות ולא כלאחר יד. זמן לזה לא חסר לך, אלא הסבלנות - לא כך?
אני צריך לסיים. עלי ללכת להעיר אנשים. כמה הם מקללים אותי בגלל זה. שמורות עיני נסגרות.
מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.