בדרך חייו ובהלך מחשבתו היה אסף טיפוס רגיל של בן הארץ. כרוב חבריו היה עיקש, לעתים חצוף, פזיז, ועם זאת מחונן ברוחב-לב, סלחן, נוח להירצות לזולת ובעל נטיה להיות עצמאי עוד מילדותו.
בן חמש חזר אסף לעמק והוא מתחזק בגופו. עדיין צנום הוא ורזה, אך די זריז ומהיר תפישה. במהרה היה ל"מנהיג" בחברת ילדי הגן אשר בבית אלפא. עם עברנו לתל עדשים הולך הוא לבית הספר. כאן גדולה החברה יותר ומגוונת. המועמדים ל"גיבורים" ול"מנהיגים" רבים הם, עליהם נמנה גם אסף. יש והוא עולה לגדולה יש והוא יורד.
בלימודיו אין דרכו להתמיד בכל הזמנים. פרקים ישקוד עליהם, פרקים יזניחם. והמורים כהורים ישבעו צרות ונחת חליפות. תלמיד הוא בבית ספר ובן בית ברפת ובאורוה. יעלה סוס לרכוב ולשונו זורה פסוקי מקרא.
עם בואו ליגור הוגה הוא ביתר שאת בתנ"ך ומשוטט ברוכסי הכרמל, כאחד. לומד לרדת לשורש לשונו והגיונו של פסוק עד התרוננו בפיו ולעלות עד לפסגה הגבוהה של הכרמל, לחדור לנקיקיו, לדעת בו כל ערוץ ושביל. כאן שורש רצונו בעתיד לדעת את הארץ, לסיירה וללמדה ופרקי מקרא ילווהו בדרכו תמיד.
- - - -
רחב הלב והעין ששה לראות "צבר" שגדל בשדה והתחנך על תנ"ך, לומד ושונה לימודי גולה. שוקד על חסידות ומשיחיות, מציץ אל שערי תלמוד בבלי ונותן עינו בדפי ה"זהר". אני נזכר בדבריו לאחר הרצאתו על ה"זהר" כסיום לימודיו: שילמתי את המס להורים, ליהדות ולחברה וחסל! עכשיו - לעבודה.
ובינתיים מתרקמים חיים של נוער, הנותן את יומו לעבודה בענף ואת ערבו למשחק במה ומחול. מתמכר לפלמ"ח על זיעת עבודה ואימונים שבו ומוצא פורקן לנפשו בנגינה סנטימנטלית של מפוחית-יד, ובכל אלה - אסף.
ובינתיים - סיורים בארץ לארכה ולרחבה לגבהה ולעמקה. שמירת שדה, לימוד שפת העם השכן, מנהגיו ואורח חייו, למען דעת, למען קשור קשרי ידידות, ובכל אלה - אסף.
והנה - פרוץ מלחמת השחרור, קום הצבא, בוא השעה של הקרבה עצמית ואסף מתעצם עם כל אלה ונפשו עולה על גדותיה עד פגע זו כדור המות ביום הנמהר ההוא
א ב א
מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.