גרשון אחי איננו. ואינני יכול להשלים עם העובדה הזאת. קשה לי לוותר על זיק התקוה האחרון שחי בלבי עד הזמן האחרון. גרשון בגילו הרך רכש לעצמו את הכרתו הפרולטרית. הוא ויתר על לימודיו בבית הספר, כי היה צריך לפרנס את המשפחה בהיותו בן 13-14. בגיל זה כבר התקשר לתנועת הפועלים בוינה, ובאופן מיוחד לתנועת ספורט הפועלים. לתנועה זו הקדיש את כל חייו. היה חבר פעיל בשוצבונד עד עליתו ארצה בשנת 1932.
בבואו ארצה היה זר לתנועתנו ולא מצא את קשריו הנפשיים אלינו בזמן הראשון. לא יכול היה להשלים עם כל הפשרות, שהחיים דורשים מאתנו. הוא ראה יותר מדי את הקוים השליליים בארץ, בעיקר בתקופת הפרוספריטי. הוא היה מאוכזב והיה חי במרירות רבה ותלוש. מתוך פעילותו הספורטיבית התחיל להכיר גם את ארץ ישראל המגשימה, החלוצית, את התנועה הקיבוצית ואישים בודדים בתנועתנו. הודות לכך, התקשר לאט לאט לתנועה. היה ידיד טוב של אלכסנדר זייד ז"ל. לפני חמש שנים בערך כאשר עבד כמדריך לספורט בבית הספר "טיץ" ביגור, החליט להכנס לקבוץ יגור. הוא התחבב מהר על כל האנשים שהכירו אותו. בקבוץ הוא מצא סוף סוף את דרכו וספוק בחייו.
מיומו הראשון בארץ, היה מדריך פעיל לספורט ב"הפועל" ובארגון. הוא הדריך מאות אנשים בשחיה, בוקס, ז'יאו-ז'יצו, ספורט מגן וכו' והוציא ספרות מקצועית ספורטיבית חשובה בארץ.
בחייו היה תמיד אדם ישר וחביב, אמיץ וגאה. נאמן לתנועת הפועלים ולסוציאליזם עד לרגע האחרון. ולמרות שבא מאוחר לתנועתנו, ידע לתת את עצמו כולו. נתן את חייו. זכרו תמיד יהיה איתי - זכרו של אחי הגדול.
יעקב ק.
מתוך יומן משק גבעת חיים
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח