אלבום תמונות
אין תימה שדני נמשך אל הפלמ"ח דוקא, שהרי היה שוחר מעש מטבעו ולפלמ"ח יצאו מוניטין ברחבי הארץ בזכות השתתפותו המיוחדת במינה בשחרור סוריה והלבנון במסגרת האופנסיבה של צבאות בנות הברית בקיץ 1941.
ברם, אכזבתו - כאכזבת רבים מבין המתנדבים הצעירים באותם ימים - לא איחרה לבוא. משהגיעו למחנות פלמ"ח נתחוור להם, לרוב תמהונם וחרונם, כי במקום נטילת חלק בקרבות ופעולות נועזות לאלתר צפויה להם תקופה ארוכה של חיי דחק נטולי הוד. אימונים ממושכים ומפרכים, עבודה מיגעת בשדה ובשרותים במשק החקלאי, שעה שזרקורי התעמולה והאהדה של המוסדות הלאומיים והצבור הרחב הופנו ל"הגיוס במדים" במסגרת הצבא הבריטי תוך התנכרות - אם לא התנגדות פעילה - של מוסדות ואישים לעצם קיומו ויחודו של הפלמ"ח ככח צבאי, מגויס קבע, בלתי תלוי בצבאות זרים ומתקיים ופועל במחתרת. קל לשער, אפוא, כמה לבטים וספקות טרדו את דני וחבריו משנתגלתה להם המציאות האפורה שהיתה היפוכה הקטבית של מאוייהם וחלומותיהם בטרם עברו את מפתן השער של מחנה הפלמ"ח. נגזר עליהם - והם עודם רכים בשנים, תמימי דרך ונטולי ניסיון חיים - לשחות אל מול זרם רעיוני, מדיני ופסיכולוגי אדיר שלאמיתו של דבר עלולים היו להיגרף עמו מרצונם החפשי בשל נטיות לבם וחינוכם המוקדם. ואמנם רבים מהם לא עצרו כח ונטשו את צבאם האלמוני.
דני, שהיה אידיאליסטן מטבעו, נוהג היה לצלול לעמקם של דברים בדרך החשיבה ההגיונית והגיע לכלל מסקנה כי מקומו בפלמ"ח. הוא עצמו הסביר את החלטתו באחת משיחות הברור על דרכו של הפלמ"ח במלים פשוטות והגיוניות. בהזדהותו עם דברי הפתיחה של איש מטה החטיבה כי "נצחונן של בנות הברית על גרמניה הנאצית עוד איננו נצחוננו וכי מלחמתנו תתחיל עם תום מלחמת העולם" הוסיף דני ואמר: כיון שהכל נוהרים לצבא במדים הרי חובתו להשאר עם המעטים הנאבקים על עצם זכותם להתקיים ולשרת את עמם בדרך סגולית שאין לה תחליף.
באם יש לראות בעצם התנדבותו לפלמ"ח את ראשית המפנה בדרך חייו ומאבקיו של דני, הרי החלטתו הנחושה להשאר בשורותיו על אף המצוקה וחוסר התוחלת המיידית, שימשה אות כי אכן הזדהה הנער עם הדרך החלוצית ונעשה לאיש. ומשהחליט - התמסר בכל ישותו ליחידתו ולשליחותו ללא שיור ונעשה לאחר מעמודי התמך של הסכר הרעיוני-הנפשי אשר שם קץ לעריקה.
קטע מדברי יגאל אלון, מתוך הספר 'בנתיב הפלמח' הוצאת ראובן מס ירושלים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.