קורות חיים
בן אברהם-שלמה וטובה. נולד בליל הושענא-רבא תר"ץ (25.10.1929) בברלין, גרמניה, במארס 1936 עלה ארצה עם הוריו שהתישבו בכפר-חסידים. זמן מועט אחרי בואם לארץ פרצו מהומות תרצ"ו. למד בבית-הספר שבכפר והיה פעיל בתנועת "בני-עקיבא" ובאיגוד-הספורט הדתי "אליצור", ובשך כשרונותיו בספורט ובהנהגה נשלח לקורס מדריכים ואחר-כך שימש כמדריך. המשיך ללמוד בבית-הספר "יבנה" בחיפה ואחר-כך עבד בחרטות. בגיל בר-מצוה הצטרף ל"הגנה", סיים קורס מ"כ של גדנ"ע וחניכיו וחבריו חיבבוהו והוקירוהו בשל מידותיו הטובות ובשל המסירות ויחס-הקדושה שלו למשימותיו ותפקידיו.
בראשית מלחמת-השחרור התיצב לשירות פעיל. השתתף בפעולות קרביות שונות ובליווי שיירות וגם בשיירה הגדולה שהגיעה ב"שבת הגדול" ירושלימה. נשאר להגן על עיר-הקודש, סיים קורס לנשק כבד ולמרגמות ושירת בתפקיד מ"כ בגדוד "בית-חורון". בשמירה על משלטים בהרי יהודה פיתח לו חוש-שמיעה מצוין, ידע להבחין בכל קול ורחש ולהגדירם בדיוק. הצטיין בקור-רוח ובפיקוד יעיל ותכליתי אף במצבים קשים ביותר ומסירותו למשימה המלחמתית לא ידעה כל גבול. אמרתו השגורה בפיו היתה: "נשבענו לחיות, לחיות ולא לסגת". על-פי הקולות שקלטו אזניו בדמדומי השחר מבין ההרים, הרגיש בעוד מועד בהתקרב האויב להתקפה גדולה על עמדתנו בראדאר והכין את אנשיו לקראתה.
נלחם באומץ נגד כוח ערבי גדול פי כמה במספר ובציוד כבד, ובתוך סערת הקרב עוד ניסה לתקן את המקלעים המקולקלים, אך לשוא. משלא הספיקו הרימונים לעצור את האויב, נתן פקודה לנסיגה קצרה, והוא נשאר אחרון לחיפוי, ושוב פקד להתחפר ולהיערך להתנגדות מחודשת, להחזיק מעמד עד בוא התגבורת. בקרב זה הצליחו לגרום לאויב אבידות מרובות באנשים ובשריונים, אך עדיפות האויב גברה ושם נפל ב-26.5.1948. גויתו נשארה בשטח האויב. אחרי כשנה וחצי נאספו עצמותיו והובאו לקבר ישראל על הר-הרצל בירושלים ביום 17.11.1949.