לחבר (יומיים לפני מותו)
אגיד לך את האמת בתחילה: במצבנו כיום בירושלים ובמצבי אין לי חשק לכתוב הרבה ולספר. אנו כיום רואים, שומעים ושותקים-סופגים מראות את תוכנו ומי יודע מתי יעלו מראות אלה עוד פעם. לולא השכחה, מי יודע לאן היינו מגיעים. ושכחה זו מביאה גם לידי אדישות וקשיחות הנפש וקהות ההרגשה.
...ראה נא, איננו שוכח את אשר יבקשו מפני ידידי, אל נא תשכחנו וכתוב גם אתה על הנעשה בין החברה ברעננה ואם תדע - גם בגרעין.
יתכן שאת מכתבך אקרא רק בעוד כחודש או בקירוב לכך, כשאחזור הביתה, אך אין דבר, אף אז ודאי יהא מכתבך דבר בעתו.
...מאחל אני לך הצלחה בעבודתך בתנועה, תפקיד שמאורעות ימינו דחוהו לקרן זוית נשכחה ו"כביכול" פחות חשובה, פעל והפעל!
לחברה
זה ה"מכתב" השלישי שאני כותב בחצי שעה זו. שעת "חופש" היא לי. ודומה כי רוצה אני לנצלה עד תומה - בין פעולה לפעולה, לא פעם חשבתי לכתוב לך, כך סתם, אך מעולם לא הוצאתי זאת אל הפועל. אך כעת התגברתי על רגשות שונים ואני כותב, נראה שמאורעות ימינו גרמו לא מעט לכך.
רואה את נקודה זאת (שבסוף המשפט האחרון)? "קטנטונת" זו מסמנת גם נקודה בחוט מחשבותי. אכן קשה להתרכז, אף כי אנו נעשים קשים יותר מיום ליום.
מרגיש אני כי פתקה זו לא תספק אותך. דומה תהיי לאדם, שהפסיק לאכול באמצע הארוחה ואינו יודע לברר לעצמו בדיוק מה טעמה של ארוחה משונה זו. ויותר ממה שנאמר - לא נאמר, אך סומך אני עליך, כי תדעי לקרוא בין השורות.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח