רב"ט אבנר זמיר ז"ל

שלום לכל המשפחה,
הזמן: יום שישי, 10.30 בבוקר. המקום: שק"ם הבסיס. הפעולה: יצור מכתב שני הביתה.
מהשורות הנ"ל מסתבר כי זה אפשר לי מעט זמן פנוי לכייף בשק"ם וכמו כן לכתוב מכתב הכרחי הביתה לאחר חוסר ברירה מוסרית עקב המכתבים הרבים ששלחתם לי. ואגב, בקשר למכתבים - עוד לא נפגשתי במצב בו רעבים כל כך למכתב - ואני מבין שהתופעה היא הדדית ולכן אשתדל לפעול בהתאם לכך, (אתם ממילא תכתבו), בעיקר לאחר ההטפה של שלומית.
בקשר לשאר, לאחר שהיינו שבועיים בשדה חזרנו לבסיס וממשיכים באמונים כרגיל - על אף שבאופן כללי הם נעשים קשים יותר מבחינה פיזית, אין להשוות אותם לאמונים בשבוע הראשון והשני. מבחינה מורלית אפשר פה לראות ממש בעין כיצד הולכת ומתגבשת חברה מחברת זרים. כבר הספקתי להכיר את רוב החברה שרבים מהם הם בחורים זהב.
שלכם, אבנר


...קיבלנו חבילות מוועודת החיילים של המשק - כל הכבוד אבל מדוע לא נשלחה לגדי חבילה? אני תקווה שתגיע לו בקרוב כי הדבר פשוט לא נעים (מה עוד ששנינו מאותו קבוץ).
בערך באמצע הסדרה קבלתי מכתב מאמא בתוספת הפתעה צעירה ורעננה מיוסי בדווח כללי ומקיף של מאורעות הספורט האחרונים. לאור הבקיאות הרבה שגילית אחי הצעיר והיקר, יש לשער שתעלה עלי בקרוב בפרשנות ספורטיבית... מה נשמע בקיבוץ? אבא, איך זה להיות אזרח פשוט ורגיל ללא יומרות רבות במזכירות ויותר יומרות בפלחה (לא כן?) סבתא בטח מאושרת בימים אלו - סוף סוף נתן לה לראות את הילד לאחר שבמשך שנתיים-שלוש המיר אותה - את האמא בישיבות וועדות...
...בשבוע הבא נעלה קצת לצפון ואם תהיה אפשרות אולי אקפוץ הביתה לכמה שעות...
שלכם, אבנר


לזמירים שלום!
עוד שבת עברה. ושוב אינני בבית. לא באשמתי חלילה אך התוצאות שוות למעשה. ובכלל תחזית החופשות שלי נראית היום קודרת כמעט כמו השמים שמעלי הם לא שמי הבסיס אלא שמים החוסים בצילם הקודר על מעטה סמיך וסבוך מכל המינים, הצבעים והגוונים... ובכן, התחזית קודרת ולו רק בזכות זאת שבפסח לא אהיה בבית בפעם הראשונה (חוץ מ"פעם-פעם") בכל חיי הקצרים. מספיק לא?
הייתי השבוע בחניון הצעדה בבית שמש ואם יוסי היה שם הרי שכמעט ראיתי אותו. הכל היה שם מלא בוץ וירד גשם ובכלל כל העסק נראה עצוב מאוד לעומת מה שאני זוכר (שתי צעדות!!!). נורא ריחמתי על הצועדים. פגשתי חברה שלא ראיתי יובלות ולמרבית הפלא (פלא?) הייתי צריך אני (!) להרים להם את המורל.
כפי שוודאי שמעתם כבר משלומית, הייתי בטיול ג'יפים של הנוער. איך היה? אדיר!!! אף פעם לא נהניתי כך מטיול כלשהו. חבל שהייתי היחיד מהכיתה אבל במשך הזמן התאקלמתי גם בין "הזקנים" והיה נורא שמח. ממש לא יאומן כמה אפשר להספיק לעבור לראות ולהבין במשך זמן כה קצר (חבל רק שהעסק כל כך יקר).
נגמור בזאת. צריך לעבוד לא? ד"ש לכל "המעריצים" שלי, אם יש, ולהתראות אחרי פסח... נקווה שלהרבה זמן.
אבנר