ילד שובב היה ככל הילדים. למד בבית הספר שבכפר חסידים. מילדותו רצה להיות חייל, ובקשתו לא אחרה לבוא. עוד בגיל שבע עשרה התגייס לצבא הבריטי בו שרת כנהג. לאחר מכן עבר לבריגדה, ושוב עזב את הבית. השתתף בקרבות באיטליה כנהג זחל. נלחם ויצא בשלום. בוקר בוקר היינו עוברים על העיתון ברטט ואבן כבדה היתה נגולה מלבנו כשהכל נראה לנו כשורה.
שנים עברו חלפו מאז ראיתיו. מדי פעם בפעם היו מגיעים מכתביו והם היו לנו נחמתנו היחידה לצערנו וסבלנו. המלחמה נסתיימה וקיבלנו ידיעה על שובו. אין לשער מה גדולה היתה השמחה בבית. הוא בא. קשה היה להכירו. כשעזב את הבית היה ילד וחזר בחור כארזים, רציני, ויפה תואר. לא הירבה לספר על קורותיו. בחוג המשפחה היה סגור ומסוגר.
בינואר 1948 החל לעבוד בחברת החשמל כנהג של משורין ואחרי חודש אחד בלבד נפל, בשעת עבודה, בהאליסה, ביום ח' אדר א' תש"ח (18.2.1948). יום אחד לפני מותו היה בבית. היה זה ביום שלישי לשבת. הוא בא להפרד מאתנו, ומאז לא ראינוהו עוד. בן עשרים ושלוש היה במותו. הובא לקבורה בכפר חסידים.
מאז הלך מאתנו עומד הבית בריקנותו. בגדיו מונחים בארון, תמונתו תלויה על הקיר ונשמתו מרחפת בחלל הבית, אך הבית ריק. היה אחי יחידי. זכרו אינו מש מאתנו אף לרגע, ואין נחמה להעדרו.
אחותו