עם פרוץ המאורעות בראשית שנת תש"ח נתברר לחברת החשמל כי אמצעי השמירה הרגילים אינם הולמים עוד את המצב. הוחלט, איפוא, להקים יחידה קרבית בגודל מחלקה, שחבריה יהיו אנשים מאומנים ובעלי נסיון קרבי. לשם שמירה על מתקני המפעל, הבטחת התחבורה של החברה והבטחת העובדים ברשתות החשמל בעיר ובשדה. חיים לסקוב שעבד בשרות הבטחון של החברה וגויס כבר אז לשרות מלא בהגנה, נתבקש להמליץ על כמה בחורים המוכרים לו באופן אישי, וביחוד מן הבריגדה, לשם הקמת המחלקה הקרבית.
הם התחילו להגיע, אחד אחד, וזוגות זוגות, ובין הבאים יעקב היצקופף. כל אחד מהם היה בחור וטוב ויעקב היה מן הטובים שבהם. היה לו נסיון צבאי ממושך למדי. עוד בשנת 1941, והוא אז נער בן שבע עשרה,התגיס לחיל הרגלים בצבא הבריטי, ל"באפס", ומשהוקמה הבריגדה ב-1944 נצטרף אליה. שרת בלוב ואח"כ באיטליה, בפיוטשי שבחזית סניו. היה נהג מכונית משא בהובלת תחמושת לחזית. בחור תמיר, בעל כח, טוב לב, עליז ופופולרי.
משהוקמה המחלקה הקרבית, התלוננו הבחורים שאין כל ממש בעבודתם והחלו דורשים העסקתם במשימות מסוכנות. לא ארכו הימים והסכנות הגיעו עד לשערי המפעל בכל אתר ואתר. ואז, מתוך מסירות ונאמנות ללא גבול, מילאו אנשי המחלקה הקרבית את כל אשר הוטל עליהם. יעקב היצקופף היה ממונה על אחד המשורינים של החברה. היה נוסע הלוך וחזור לתחנת הכח חיפה ומעביר עובדים לעבודה ומן העבודה. בעיקר עבד עם אנשי המשמרת של תחנת הכח בשעות הלילה. המשורינים של החברה היו למעשה המכוניות הראשונות אשר בוקר בוקר פתחו את התנועה בכביש העובר את גשר רושמיה. אוטובוסים משורינים, או מכוניות משא עם קבינות משורינות לא היו מעיזים לעבור את ואדי רושמיה לפני שעברו המשורינים של החברה.
ביום 18.2.1948 בשעה 7 בערב היה צורך להעביר כמה אנשים מהדר-הכרמל לתחנת-הכוח. יעקב היה אז בתפקיד והוא יצא את תחנת הכוח במשורין בלווי שלושה אנשים מן המחלקה. הואיל ובשעות הערב היה מסוכן לעבור את ואדי רושמיה, מחמת האש הקטלנית ששולחה מכל דלת וחלון בחליסה הערבית, קבל יעקב הוראה לנסוע דרך תל-עמל ונוה-שאנן וכך להמנע ככל האפשר מתחום האש של הערבים. יעקב הבטיח למלא אחרי הוראה זו ואמנם קיים אותה. אך הספיק לעקוף את הככר ברחוב סלח-א-דין ונכנס לכביש תל-עמל המוביל לנוה-שאנן ניתך על המשורין מטר יריות, ואחד הכדורים חדר פנימה, פגע בערפו של יעקב והרגו מיד. מנוע המכונית חדל לפעול, חבריו של יעקב לא ידעו כלל את אשר אירע. המשורין היה שרוי באפלה. הם פנו אליו בשאלות ומשלא נענו מיששוהו ומיד הרגישו שכולו מכוסה דם, ושאיננו עוד בחיים. הנהג הרזרבי הוריד את יעקב ממושבו וניסה להוציא את המשורין מקו האש אך ללא הצלחה.
בינתיים התפתחו חילופי יריות חזקים בין תל-עמל וחליסה הערבית. משנתקבלה בתחנת הכוח הידיעה על ההתקפה יצא משורין שני למקום עם מיטב כלי הנשק שהיו ברשותנו. בחפוי משורין זה והאש הקטלנית שנורתה מתוכו, ובעזרת האש של עמדות תל עמל, הוצאו מן השורין המותקף שלושת החיים וגופתו של יעקב.
משה פ.