טוראי שושנה בנארי ז"ל

מכתב מבית הערבה
/בית הערבה/ 4.12.47
אושרה המדינה העברית!
הפחד לקראת המחר רודף את השמחה. דם יהודי נשפך תמיד לשוא, אבל עכשיו הוא נשפך בשביל עתידנו.
ברגע שנודע לי על החלוקה שמחתי, אבל עם השמחה מדאיג חוסר הבהירות והבטחון. נסעתי בערב לירושלים וראיתי שכרות כללית על פני כולם. רצו ברחובות כמשוגעים, שתו יין באמצע הרחוב. ילדים נסעו על מכוניות משורינות וצעקו. הלכתי ברחוב וראיתי את כולם כל כך זרים לי בשמחתם המתפרצת. ומה שיגורתי בא לנו. כל שעה שומעים על פצועים והרוגים. בכמה מליונים כבר עלתה לנו המדינה, ומי יודע בכמה תעלה לנו עוד. אבל אני בטוחה בכוחנו וביכולתנו להשתלט על הקמים עלינו.
- - - אמא, אני מאחלת לך שתצליחי בחג. ואם הילדים יופיעו בהצלחה בינונית, גם זה לא נורא. אני בכלל חושבת שהחג הוא בשביל הילדים, ואם תצליחי ליצור אצל הילדים הרגשה של חג, זה מספיק בהחלט. ההורים אינם מוכרחים להתפעל. את מטפלת בילדים, ואין את צריכה לדאוג להתרגשותם של ההורים. - - -
אצלי הכל כרגיל. עובדת במחסן הבגדים. הם מתפעלים מגיהוץ הבגדים שלי. אף פעם לא ידעתי לגהץ יפה, וכאן איזו יד אלוהים היתה באמצע. אני בעצמי מתפלאת על כך. - - -

למשפחתי הקטנה
מבתכם באהבה!

מכתבים נוספים נמצאים בחוברת 'שושנה בנארי' בהוצאת משק יגור ניסן תש"ט החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.