אלה שהכירוהו ואהבוהו ירו על קברו שלול יריות של דומיה עמוקה ושברון לב. הוא עמד בתוך חיינו כשאלה נבונה, כחות דעת צנועה, כמשאלה טהורה להתגלמות שלמה ונקיה.
הוא היה אב טיפוס בנןער העברי.
אישיותו עמדה במקום שתהפוכות האופי הצברי הגיעו לכלל מזיגה בשלימות מפויסת בת חורין: הרפתקנות עזיזה - ואחריות בשלה, עצמיות בוטחת - והכרת החובה, שובבות - וכובד ראש, דעתנות - ורגשנות, פכחון - והתלהבות, שאיפות רמות - וענווה בהירת עין. את הרצינות שמר בתוכו, בחינת אור זרוע לצדיק, את קלות הדעת נשא בחן ובמידה.
הוא היה מפוכח וספקני במידה שהתירו לו מחשבותיו - אך למעשים הלך מתוך תמימות קדושה ונלהבת.
את ההומור שאב ממעמקי הבטחון שהכבוד לעולם איננו עשוי להינזק מפגיע של קלות דעת.
הוא היה רחב אפקים ומשום כך חתר להגיע אליהם.
כאלה באביב ימותו - ימותו, ולא ייכחדו. בכל מקום שאציל הרוח נטל נשק לידיו שם תופיע דמותו: גאה, בטוחה, שוחקת.
במקום שנשפך חיוכו יעלו פרחי ההרפתקה, הפקחנות וקלות הדעת האצילה ושמחת חיים חיננית.
ובמקום שנשפך דמו יכו שורש: האחריות והחובה והכבוד, ויעלו בתמימות קדושה מעל פני הארץ.
יהא זכרו ברוך.
נתן ש. (מתוך "עיתים")
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח