2.3.1944
שלום לך, אבא!
אני, כדי לענות על מכתבך אלי, זקוק לשקט ורכוז במידה שלא מצאתי עדוון. לעת עתה אני קורא את היינריך היינה ועומד למות מהתפעלות. כאן יצא בהוצאת "לגבולם" ספרו השני הכולל "לודביג ברנה", "וידויי" ו"זכרונות". נפלא לקרוא את הכופר הקדוש הזה, את המהפכן הענוג, כיצד הוא מגיע לבסוף להרגשה דתית עמוקה בהשפעת התנ"ך, כיצד הוא מעלה אותו לגבהי שחקים של הרוח האנושי. והוא הרי יודע להעלות דברים כשהוא רוצה, כמעט במידה שהוא יודע לעקוץ, וללעוג, ולבזות. הוא מדבר על היעוד הישראלי, על הרוח הישראלי, כמעט כמו הרב קוק, וממש מדהימה היא האקטואליות שבניתוחו את העם הגרמני. גלגול מודרני של נביא ומשורר. הוא האדם החכם ביותר בעולם. ברצינות. אולי לא הגדול ביותר, לא המבקר, הפוליטיקן, הפילוסוף, הסופר הגדול ביותר - אבל האדם(!) האדם החכם ביותר. יחי היינריך היינה!....
אני נזכר בו, משום שגם לו ישנם תמיד קשרים (של ידידות או שנאה) - עם היוצר והיצירה. סביבם הוא חג בתמידות. פעם רואה עצמו מעל להם, פעם מתחת להם, ולעיתים קרובות אינו מודה בקיומם, או רואה את עצמו שוה בשוה בשורה אתם. על כל פנים, בספרו "דת ופילוסופיה באשכנז" מודה הוא שמילדות ישנה בו הרגשה דתית עמוקה במובן העליון של המושג. נו, ואם היינריך אומר - יש לזה בודאי איזה יסוד! לא כן?
אמרתי לך אז, שתמיד כשאדם מנסה להסביר לי את התפעמותו מאותו כוח עליון בלתי מושג, בלתי מובן, שישנו בכל שכולל-הכל, שמאחד אדם וחיה, צומח ודומם, שמים וארץ לאחדות אלוהית אחת, אדם המבאר לי את הרגשת האושר האופפת אותו כשחש הוא בהרמוניה הגדולה, המאזין, היודע להאזין ל"שירת העולמות", שיכולה היא להתנגן בפרח, בתולעת ובאדם - אני חש משהו אמיתי באותו דבר, משהו הנובע ממעינות עמוקים, הקשור בחווית דם. אלא שאצלי מעולם לא יצאו מחשבות אלה מן היסוד של חויה נפשית עצמאית (אולי משום שלא גמרתי את העבודה בהשלמת עצמי), על כן המגע את הוא שטחי, תמיד חיצוני. ובשעה שאני שומע אנשים עושים מזה תנועה, הולכים ומטיפים ל"רליגיוזיות", מאספים אסיפות ומטילים על היעדרה את כל מדוי-ימינו, מכניסים חויה אינטימית כזו לדפוסים כמעט מפלגתיים - הרי זה מעורר בחילה, כמי שהולך ןמכריז על אהבתו בחוצות. נו, אולי אמשיך כשאכתוב במפורט....
מתוך "מבחר מכתבים ורשימות" / חיים בן דור
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח