נראה כאילו לא השאיר אחריו רבות ואפשר להעלותם כאן על הנייר. אולם אם נסתכל קצת פנימה, לשנים שעברו עלינו יחד, נמצא דברים רבים, שדוקא בהם הצטיין או התבלט במיוחד ואמנם לזכותו הדבר.
נראה לי כאילו התבגר אמנון קודם זמנו ואנו חשנו בדבר. לכל מעשה קונדס שזממנו, תמיד היה חשש, שמא מוקי לא יסכים. זה לא חוקי - היה אומר - "איך אתם יכולים למעול באמון שנותנים בכם?" וכך היתה דרכו לרוב. אם היה אמנון מתקרב, ידענו: יש לחשוב על דבר אחר, זה לא יהיה לפי רוחו וטעמו.
וכך לאט לאט משכנו את השנים בצוותא ותמיד אמנון היה לנו לפה, כל תפקיד, כל משימה שהיתה קשורה בקצת יוזמה או בכובש ראש - כמובן אמנון.
נראה לי, שהמצפון היה אחד ממדריכיו העיקריים בדרך אשר בה בחר. כל מעשה, כל צעד היה כאילו בודק תחילה ע"י מכשיר זה ורק לאחר מכן היה בא הביצוע. והנה באה תקופת הצבא, וכפי שהבחנתי, הוא נכנס אליה מרצון וללא היסוסים מיותרים, וכנראה גם שהצליח לא במעט. אני נזכר בחופשות שבילנו בבית. תמיד היה מתפעל, כל צעד, כל שלב שעבר בצבא, היוותה חוויה בלתי נשכחת עבורו. תמיד היה מספר ומוסיף, וללא התמרמרות או תלונה, אלא להפך: "הנה השבוע עברנו כך וכך קילומטרים, לישון שכחנו לגמרי ואוכל היה מספיק כדי לא למות". אבל הכל מתוך גאווה ורצון טוב. לא שמעתי תלונה מפיו על הצבא. הוא גמר קורס מפקדי כתות בציונים טובים, קצת עבד וכבר לקורס קצינים, שגם אותו סיים בהצלחה.
שמעתי מפי אנשים שנפגשו אתו בצבא, ובעיקר באותה תקופה, בה היה כבר מפקד. חייליו, אשר בתור רב"ט פקד עליהם, לא הכירוהו ואולי קיללוהו בתחילה, משום שקפדן היה ולא נטה לבטלה. אלא שכעבור תקופה מסויימת כשהם למדו להבין את מהות הצבא, העריכו אותו ונזכרו, כמה נכון שקל ופעל. ומי שעבר עליו הצבא, יבין כי אלו הם קווים אופיניים למפקד נבון וחרוץ. ולנו חשוב הדבר, הלא כה מעט הספיק לתרום לחברה, ולעצמו, ולכן הצבא תקופת בוחן היתה לו, ואכן עבר אותה בכבוד.
והנה לא נותר אלא לסיים שורות אלה בטרם סוף להן, שהרי כך בחייו: נפסקו ללא עת ובצורה כה טרגית ומפתיעה, כשעוד הכל לפניו: לפעול, ליצור ולהנות. נראה כי אין מילים כדי לסיים שורות אלו...
עמוס