רס"ל בצלאל רם (מרקמן) ז"ל

אל תשאלנו מדוע ניצבים אנו פה, כואבים וזקופים,
חנוקי דמעות ויבשי עיניים, חוששים ואמיצים.
שאל את הים ויגיד, שאל את המיית גליו ויענו,
שאל את מחשכי תהומו וישיבוך.
שאל את הים על זקיפות קומתו,
את החול - על מדרך צעדיו.
שאל את הים על רוחב כתפיו,
את הרוח - על בלוריתו המתנופפת.
שאל את הים על יפי תארו,
את השמש - על עיניו הבורקות.
שאל, כי אנו יבשי שפתיים וכבדי פה.

יעיד החול על 130 ק"מ של מאמץ גופני ונפשי,
הנעלים על שלפוחיות הדם.
הנה הזיעה והקושי,
התרמיל המכביד על הגב הכואב.
יעידו הסנפירים על כוחן של רגליים,
ומיכל החמצן - על מרחב הריאות.
והלב, הוא יודע מה הם פחד ואומץ.
והים כתמיד.
מי כמוך ידע את הים!
והוא ידעך רענן וסומר,
והוא ידעך חותר ונואש עד כלות.
ינון זכרך בתוכנו.