בצלאל! לא נוכל לנחם את הקיבוץ, את בני המשפחה, את יוכבד ושני הקטנה שכה אהבת. המומים ולא מאמינים נעלה מספר ציוני דרך מחייך. ראשית דרכך כמתנדב ביחידה נבחרת, משום הרצון להשתייך לקומץ לוחמים מיוחד. זכורה לנו דמותך בימים שקדמו לסיום הקורס הארוך והמייגע, אשר מחכים לו בדריכות ובצפייה כה רבה. באותם ימים נבדלת במקצת מחבריך שבקורס. היית פחות קצר רוח, היית יציב ורגוע, מקבל מרות המפקדים שדרשו רבות. לימים הוברר שהיתה זו בגרות שכה אפיינה את אישיותך.
מאוחר יותר נבחרת כמדריך, שוב קומץ של נבחרים שבין נבחרים. אימנת ולימדת. היית מפקד וחבר כאחד. היית בין אלה שהקימו לנו דור חדש של לוחמים. בתקופה אחרת התמחית בסוג לחימה חדש - משאת נפשם של רבים מאיתנו. סוג לחימה שמצריך שליטה טכנית גבוהה. כבן משק - נתון זה לא חסר לך. לא עברו ימים רבים וראינו בך אחד הטובים ביותר במקצוע זה. הידע המקצועי והבטחון העצמי נסכו בטחון בקרב כל אלה שסובבו אותך.
שותפים היינו לשמחותיך המשפחתיות. לא אשכח את ערב החתונה. כמה גאה היית בחבריך ליחידה שהכניסו שמחה רבה בין כתלי חדר-האוכל. מה גדולה היתה שמחתנו המשותפת בערב זה.
עתה, אותם חברים, אותם אלה שהיית חלק מהם, אותם אלה שרק שלשום התאמנו יחד, עומדים לידך ולא מאמינים...
בצלאל! עוד הלילה, אנו חבריך, נמשיך שוב ללכת באותה הדרך של ביצוע המוטל עלינו.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים !