סמ"ר גיל קוטלר ז"ל

גיל קוטלר
הדלקת נר בן 38 בנפלו
בן טלילה ויואל
נולד ברמת יוחנן
בי"ט באדר ב' תשי"ז, 22/3/1957
התגורר ברמת יוחנן
שרת בחטיבת גולני
יחידה: חט' 165
התגייס ב-אוקטובר 1979
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ג באדר א' תשנ"ה, 13/2/1995
מקום נפילה: מוצב כיסופית
באזור לבנון
מקום קבורה: רמת יוחנן
הותיר: אשה - בלינדה, בן שנולד לאחר מותו - גל, אם, אח - נני(נתנאל) ואחות - סמדר

קורות חיים

בן טלילה ויואל. נולד ביום י"ט באדר ב' תשי"ז (22.3.1957) בקיבוץ רמת יוחנן. אחיהם הצעיר של סמדר ונני (נתנאל). ילדון שמנמן וחמוד, שחיוך תמידי נסוך היה על פניו. גדל בבית הילדים שבקיבוץ יחד עם שאר בני גילו, עמם שמר על קשר הדוק לאורך כל חייו. למרות היותו שובב לא קטן, מרדן ואנטי ממסדי, ידע להתייחס בכבוד למטפלות ובהמשך, למוריו. גיל החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר היסודי "זבולון" בגוש זבולון והמשיך לתיכון שבקיבוץ יגור. גיל לא אהב ללמוד, ובמיוחד התקשה להכיר בחשיבותם של המקצועות ההומניסטיים. את זמנו העביר בנעימים כשאוזניות הטרנזיסטור תחובות באוזניו ועל פניו ארשת מלאכית, שגרמה למוריו החדשים לחשוב שהוא כבד שמיעה.

גיל אהב את מרחבי הקיבוץ ובמיוחד אהב את הסוסים. מחנכת כיתתו מספרת: "הוא ראה עצמו כבוקר המשוטט על סוסו במרחבי השדות, מעיז עדרי בקר ומצויד ברובה ציידים להבריח שודדים." מורה אחרת טוענת כי "גיל נולד שמונים שנה מאוחר

מדי. הוא היה צריך להיות ממייסדי ארגון 'השומר' - חגורת כדורים לרוחב החזה, רובה על האוכף והוא על הסוס הדוהר, נלחם בערבים ונוטר את רכושו".

גיל היה אדם שמח, שידע ליהנות מהחיים ולמצותם. דרך חייו היתה פשוטה, אמיתית, ישרה ושליווה. ברגישותו, ידע להעריך ולכבד את חירותו של הזולת כפי שרצה שיכבדו את זו שלו. אדם מתחשב וסבלן, מסור למשפחתו, לחבריו ולקיבוצו.

באמצע חודש אוקטובר 1979 התגייס גיל לצה"ל, לאחר שנת שירות בקיבוץ צעיר. הוא החל את מסלולו הצבאי בבית-הספר לטיסה, אך נשר מהמסלול והגיע ל"גולני", שם הוכשר כחייל חי"ר. במשך שנים שימש כמש"ק "עורב". במשך כל שירותו חלם לחזור לקיבוץ ולפתח את ענף הבקר לבשר במשק. כשהשתחרר, יצא לחו"ל ושהה תקופה ממושכת באוסטרליה ובארצות הברית עם אחיו וגיסתו, יחד עמם טייל ועבד. גיל חזר לארץ לתקופה קצרה ונסע שוב לארצות הברית, שם למד אילוף סוסים. מששב לביתו, הגשים את חלומו והקים את מפעל חייו. בזכות גישתו לבעלי-חיים והבנתו הנרחבת בתחום זה, היה למנהל ענף הבקר בקיבוץ וטיפח את ענף רכיבת הסוסים.

עם השנים התיישב, מצא את מקומו ונישא לבלינדה, אותה אהב בכל נפשו. יחד

החלו לבנות את ביתם ותכננו להרחיב את המשפחה. גיל יצא ללימודי מינהל עסקים במדרשת רופין. על אף יחסו המורכב ללימודים, גילה עולם נפלא ומעניין והצליח מאוד בנושאים שבחר ללמוד. עתידו נראה מבטיח. הוא תכנן לשלב את מקצועו החדש בהקמה ובפיתוח של בית-ספר לרכיבת סוסים בקיבוץ.

בתחילת חודש פברואר 1995 יצא גיל לשירות מילואים ברצועת הביטחון בדרום לבנון, במסגרת הפלוגה בה שירת לאורך השנים. ביום י"ג באדר א' תשנ"ה (13.2.1995)

נפל גיל בעת מילוי תפקידו, במוצב כיסופית. הובא למנוחות בבית העלמין ברמת יוחנן. בן שלושים ושבע היה בנופלו. הותיר אחריו אשה בחודש השלישי להריונה - לבן שנולד קראה על שם אביו - גל, אם, אחות ואח.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "גיל זכרונו לברכה, שירת כנהג-מפקד בפלוגת 'עורב' של חטיבת 'כרמלי', חטיבת חיל הרגלים באוגדת מילואים. גיל תואר על ידי מפקדיו כאחד מעמודי התווך בפלוגת המילואים, חייל מסור, חרוץ וחברותי, שאהב לעזור ולסייע לכל מי שנדרש לכך, והיה

אהוד ומקובל על מפקדיו וחבריו כאחד".

משפחתו של גיל הוציאה ספר זיכרון המתאר את דמותו והמביא תמונות מחייו, מכתבים ושירים שכתבו חברים וקרובים. קטע משיר שכתב חברו, אייל: "החיוך,/

הבדיחות,/ הטיולים בשדות,/ השיחות,/ התקוות,/ המבט הישר, הבוטח,/ תמימות של ילדות וצחוק מתגלגל / הכוח הפיסי/ הרוך והגיל.../ כך אזכור אותך גיל." כתב ראובן עזריאלי, בשיר "פרידה": "אל בית העולם במסע אחרון/ חברים על כתף נשאוך/ עומסים, איש בדממה, משא כאבו/ בהילת אהבה, כאדרת דמותך עטופה בלבם./

עוד חייך אביב, והאופק רחב,/ ושירך עוד מריע חיים./ עוד שפעת חלומות ותקוות באיבן/ ורעב החיים בעיניך./ לבנו זועק, מסרב להבין/ איך נקטע במרוצו נתיבך/ נפשנו ריקה ועינינו בוהות/ ובכיינו אילם."