אמציה כהן ז"ל

קורות חיים

בן מאשה ושרגא, בני העלייה הראשונה, ממייסדי באר-טוביה. נולד בכ"ז בתשרי תרס"ו (26.10.1905) בבאר-טוביה. למד בבית-הספר שבמושבה ושנתיים לאחר שסיימו נשלח ללמוד בתל-אביב. שנה אחת למד בבית-הספר העירוני לבנים וארבע שנים בגימנסיה "הרצליה". אחיו עמרם מעיד עליו; "בעיקר אהב בילדותו סיפורי מסעות, ארצות רחוקות וחיי הערבים. ער ותאב דעת...''. גם ריתק אותו כל הקשור בטבע. הוא התמחה בהשבחת התרנגולות שבלול המשפחתי ובטיפוח גן הירק, ונראה כי הצמחים ובעלי החיים השיבו לו אהבה. כשסיים את לימודיו בגימנסיה החקבל לעבודה בתחנת הנסיונות החקלאית בבן-שמן, שם זכה בהערכתם העמוקה של הממונים עליו. לאחר זמן עבר העירה לעבודה בבניין. כשאחד מתושבי חיפה היהודים, ביקש לבנות את ביתו בהדר הכרמל, נחלץ אמציה עם חבריו למשמרת על העבודה העברית ועמם גם נאסר על כך. בזכות "בקיאותו המופלאה במנהגי הערבים", מספר חברו לתא בכלא עכו, "נבחר למוכתר והוא קיבל על עצמו את כל הסידורים עם הנוגשים בעבודת הפרך" שגם הם, כשאר הערבים שאתם בא במגע, רחשו לו חיבה והערצה. ב-1926 נסע אמציה להולנד ושם השתלם במשך שנה וחצי בגידול בקר וברפתנות. כשחזר לארץ עבד תחילה כפועל בתחנת הנסיונות החקלאית שליד נהלל וב- 1927 הצטרף כחבר לקבוצת "הצפון" שבקירבת מקום ועמה עבר לעבודה בגניגר, ביער בלפור, ומשם יצא להתיישבות ברמת יוחנן. במאורעות 1929 חרבה באר-טוביה ואז נחלץ לעזרת הוריו. ב- 1931 נסע לשמש כמדריך חקלאי במכללה האמריקאית שבביירות וגם שם עשה חיל בעבודתו. כשחזר ארצה מביירות היה לשומר-נוטר מטעם הקרן הקיימת לישראל ואחר-כך לשומר השדות של יישובו רמת יוחנן. כחבר ה"הגנה" מאז 1922 השתתף אמציה בעלייה לחניתה ובפלוגות הלילה של וינגייט. ביישובו היה עמוד התווך בכל ענפי המשק, כפי שכתב אחד מחבריו: "ענף משקי כי יימצא על סף המשבר וקם לו גואל באמציה". כך נחלץ גם לעזרת מתיישבים במקומות אחרים. ברשימותיו "רעיית העדר ברמת יוחנן", שפירסם בכתב-העת "השדה" הסביר בשפה ברורה ומלאת הומור איך לנהוג בבקר באורח המתאים לארץ-ישראל. בי"ד בתמוז תרצ"ח יצא בראש חבריו להדוף התקפת כנופיה ערבית על העובדים בשדה ברמת יוחנן ועל העדר במרעה. ההתקפה נהדפה אולם אמציה נפגע וכעבור יום, בט"ו בתמוז תרצ"ח (14.7.1938), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בקיבוצו. הניח אשה ובת, הורים ואחים. חבריו לקיבוץ הוציאו לזכרו חוברת, בה סיפרו ידידיו ובני משפחתו על "ילד הטבע... בחור גבוה, זקוף קומה, גלוי ראש ויחף רגליים, שחמחם ומאיר פנים ועיניים" ; בית הטבע בבית החינוך שבגוש זבולון נקרא על שמו.