טוראי דוד פלדבלום ז"ל

קורות חיים

בן חיים וחנה. נולד ביום ז' בכסלו תרפ"ב (8.12.1921) בלודז' אשר בפולין. חונך ברוח היהדות המסורתית ועם זאת למד בבית-ספר תיכוני וגמר שם שש כיתות עד עלות המשפחה לארץ-ישראל. בראשונה עלתה המשפחה לארץ ב-1925 ודויד עודנו ילד רך, עזבוה וחזרו אליה בשנת 1936. סיים את הקורסים המקצועיים בשיעורי-הערב שליד הטכניון העברי בחיפה והצטיין בהם. מצעירותו היה חבר ה"הגנה" והשתתף בקורס לקשר של החי"ש בחיפה. בשנות מלחמת-העולם עבד בסדנה של הצבא הבריטי כחרט מומחה. על אף הקשיים המרובים שעמדו בדרכו השתתף בקביעות בשיעורים ובאימונים של פלוגתו ב"הגנה" בימי חול ושבתות. לא אחת היה צפוי לפיטורין מעבודתו משום שנעדר ימים רבים מהעבודה בהיותו באימוני-שדה או בקורסים. באביב 1947 כשנקרא החי"ש להיחלץ לעבודות ביצורים בגליל היה גם דויד בין המתנדבים ויצא לחודש ימים. לא חשש ולא דאג למקום עבודתו.

אחת היתה תשובתו: "הגנת המולדת קודמת לכל". משהחלו המהומות בחיפה והחי"ש עמד בפרץ והחזיק בעמדות הקיצוניות והמסוכנות ביותר, היה בין המגינים האמיצים ביותר. בלי אומר ודברים, בשקט מוחלט ובצנעה, יצא לכל תפקיד שהוטל עליו. הכיתה שלו היתה מן הידועות בכל הפלוגה, שנודעה אחר-כך כפלוגה של חטיבת "כרמלי". לא אחת היתה פלוגה זו בסכנה חמורה ביותר בעמדות ברחובות סטנטון, נצרת ועיראק ונותקה כליל מבסיסה, בתוך ים גועש ועויין של ערבים מרצחים. גם בפעולות-התקפה נועזות נבחר להשתתף משום שמפקדיו ידעו להעריך את נכונותו ומסירותו וידעו שהוא חייל למופת שאפשר לבטוח בו בכל עת, ובעתות סכנה לא יכזיב. כך השתתף בהתקפה על ואדי-רושמיה, בפיצוץ בתים שמהם הותקפה התחבורה העברית, בהתקפה על הראדאר ובהתקפת-פתע על הערבים בתלבושת חיילים בריטיים ובעוד פעולות-פשיטה נועזות רבות.

בינואר 1948 יצא יחד עם פלוגתו לכפר-החורש וחניתה ובמארס חזר לחיפה והמשיך בתפקידי שמירה והתקפה והגנת העיר בפני הפורעים הערבים.

בתחילת אפריל, כאשר צבא קאוקג'י התקיף את משמר-העמק, יצא יחד עם פלוגתו לעזרה והשתתף בכיבוש הכפר הערבי אבו-זוריק. הוא סירב לקחת חלק בביזת הכפר, באמרו: "המלחמה פוגעת תמיד במישהו - כעת בערבים הללו, ומחר אולי גם בנו. לא אסחב מכאן מאומה". בשחר ה-16 באפריל 1948, בעודו יגע מקרבות משמר-העמק, נזעקה פלוגתו לבלום את התקפתם הסוערת והרת-הסכנות של הדרוזים על רמת-יוחנן. השתתף בכיבוש הכפרים אושה וקסייר, בהם התבססו הדרוזים. משהחלה ההתקפה הנגדית של המוני הדרוזים היה במרכז כפר אושה ליד המפקדה. בראותו כי הלוחם ליד מכונת-היריה מתבוסס בדמו רץ למלא את מקומו ואז פגע כדור "שפנדאו" בראשו והוא נפל חלל ב-16.4.1948. גויתו נשארה בשדה ורק לאחר נסיגת הערבים הובאה לקבורה בבית-העלמין שבכפר-אתא ב-2.5.1948.

לאחר כ -15 שנה,שהוריו הזקנים לא יכלו לפקוד את קברו הועברה גופתו לפי הוראת שר הביטחון דאז - שמעון פרס והרב הראשי לצה"ל דאז - אלוף הרב גד נבון לבית העלמין הצבאי בחיפה.

נחבא אל הכלים היה דויד. מעולם לא ידע להרים את קולו יתר על המידה ולא קפץ בראש. מתון ושקט היה במעשיו, שכילכלם בתבונה. כל זמנו הפנוי, בין קרב לקרב, היה קודש לקריאה. היה חדור רגש אחריות ולא ידע פחד מהו.

לפעולה המסוכנת ביותר היה יוצא כשבת-צחוק על שפתיו. לא אהב להתפאר בפעולותיו הנועזות והמסוכנות, שהיו לו כדבר המובן מאליו. מעולם לא סיפר להוריו היכן היה ובאילו פעולות השתתף.

תשובתו היתה תמיד: אל דאגה, איני נמצא בסכנה!