קורות חיים
אברהם (אברהמ'לה), בן לאה ופישל-יחזקאל ז"ל, נולד ביום ח' תמוז תש"ז (20.6.1947), בקיבוץ יגור. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במשק. אברהם נמנה עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד" ועם חטיבת בני הקיבוץ המאוחד. הוא היה חובב ספורט נלהב, אהב את משחק הכדורגל והשקיע בו הרבה מרץ והתלהבות.
מילדות ניחן בתבונת כפיים והיה מפרק ומרכיב דגמי מטוסים, דגמי אניות וכל מיני מכשירים ומנגנונים ותמיד נראה רכון על תכניות בנייה. הוא ניחן גם בכישרון אמנותי ונהג לעצב מברזל ומתרמילי פגזים קישוטים, מנורות ותנוכיות. חברו אמר עליו: "הצד הטכני משך אותו כמו היה בדמו, כמו חש בקצות אצבעותיו את דופק המכונה".
הוא אהב את היפה בטבע ונהג לצלם מראות נוף שמצאו-חן בעיניו. במשק עבד בחממת הוורדים והיה אחראי לתחזוקת החממות. אברהם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1966 והתנדב לשרת בחיל-השריון.
לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", בקורס מפקדי טנקים, בקורס קצינים, בקורס צניחה, בקורס קציני שריון ובקורס מפקדי פלוגות שריון.
הוא היה חייל ומפקד טוב ונאמן, ביצע כל אשר הוטל עליו ומילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. בחוות דעת הנהוגה לגבי קצינים בצה"ל כתבו עליו מפקדיו: "אברהם הוא בעל יזמה רבה, עצמאי, תפיסתו טובה, יש לו כושר טוב ויכולת החלטה, כושר הדרכה והסברה. יש לו רצון עז להתקדם, הוא טוב לפקודיו, ישר, הגון ונותן דוגמה אישית".
במלחמת ששת הימים לחם בחטיבתו של אל"מ שמואל גונן ובימי מלחמת ההתשה נמנה עם "הנמרים", קציני המילואים שהתנדבו לשרת במעוזים שעל גדות תעלת סואץ. על חלקו בפעילות
מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי", ועל השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".
לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים ועבד תקופה מסוימת כקצין ביטחון בחברת "אל על". אברהם היה אדם מרצני ורב-פעלים. במשק היה יוזם ומארגן אירועים וטיולים. אחד ממפעליו היה ארגון חגיגת שנת היובל של הקיבוץ. הוא ריכז את הצוות והפעילו, ויש אומרים כי לזכותו אפשר לזקוף את הצלחתן של המסיבות שנערכו. הוא היה פתוח לשמוע ולקלוט דברים חדשים ודעות חדשות.
מעולם לא קיבל את הדברים כפשוטם והיה בוחנם לעומקם. חבריו סיפרו עליו: "הוא היה מחוספס מעט, אך מתחת למעטה זה הסתתרה נפש רגישה ביותר, ומשום שעמד על 'חולשתו' זו ורגישותו זו - היה מבקש להסתירה מעיני אחרים, כאילו התבייש". הוא היה בן מסור להוריו, אח טוב לאחיותיו, בעל אוהב ודואג לאשתו שרה, שנשא בשנת 1971, ואב רגיש וקשור לבתו מאיה, שהיתה בת ארבעה חודשים כשנפל.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אברהם ולחם עם יחידתו ברמת הגולן, כמפקד מחלקת טנקים.
ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפל בקרב דרומית לציר חושנייה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יגור. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן והוענק לו "עיטור המופת" על גילוי אומץ לב הראוי לשמש מופת. וזה תיאור המעשה: "ביום 8 באוקטובר 1973, לאתר התקפה סורית, ארגן סרן אברהם קלוג ז"ל את מחלקתו להתקפת-נגד מהירה, תפס עמדות בשטח שולט ובלם את התקפת השריון הסורי.
בהמשך הלחימה מונה לתפקיד מפקד פלוגה, לאחר שמפקדו נפצע. כאשר נודע לו כי אחד ממפקדי הפלוגות שוכב פצוע בשטח, נע בטנק שלו, איתר את מפקד הפלוגה וחילצו. בהמשך הלחימה נפצע סרן אברהם קלוג ז"ל מרסיסים בגבו, נחבש אולם סירב להתפנות. בתנועתו בטנק לחבירה עם אחת היחידות כדי להשתתף בהתקפה נגד כותות סוריים, נפגע ונפל.
במעשיו אלה גילה סרן אברהם קלוג ז"ל אומץ-לב, קור-רוח ואחוות לוחמים למופת". סיפר מפקדו, על היום השני ללחימה: "בהתקפת הנגד שתכננתי הועדתי לאברהם את המהלך המורכב ביותר, מתוך אמונה ביכולתו ובתושייתו. הוא ארגן את פלוגתו אגב ניהול אש עזה. התקפנו נגד, תוך תנועה ואש, כשאברהם אוגף עמוק מדרום ועולה על הסורים באגפם. במבצע זה התעלה אברהם בתעוזתו ובתושייתו".
קיבוץ יגור הוציא לאור חוברת לזכר בני המשק שנפלו במלחמה; ארגון יוצאי קובל. בישראל הוציא לאור חוברת בשם "לזכר הבנים שנפלו במערכות ישראל" ואברהם בכללם.