/כפר רופין/ 29.11.46
שלום לך ב...
- - - הביתה אני כותבת הרבה, עם אמא הייתי תמיד גלוית לב, כעם חברה, ומפני סבה פשוטה ומובנת. אני רואה בה (וכמובן שזה כולל את כל המשפחה) את האדם היחידי שבאמת רוצה בטובתי. - - - אבל בכל זאת, יש דברים שלאמא לא כותבים, כי אני משתדלת תמיד, שהרושם יהיה שהכל הולך למישרים. קשה להגיד, שאמנם לא כך הוא הדבר, אבל כל אדם בכל מצב ובכל חברה שהוא נמצא, יש לו שאלות משלו והוא אינו משלים עם כל הדברים במאת אחוז.
תסלחי לי שנטיתי הצידה ושכחתי את העיקר. לעשות הכרה בינך ובין הקיבוץ. ואתאר כאילו אין לך כל מושג עליו. המקום נמצא בעמק בית שאן. הישובים העברים בסביבה הם: מעוז, טירת צבי ועוד קיבוץ השייך להפועל המזרחי, נדמה לי כי שדה אליהו שמו. הסביבה הקרובה לנו ביותר היא ערבית. והיחסים עם הערבים אינם תקינים. מצד צפון זורם הירדן ומרחוק רואים את כל שלשלת ההרים. הקיץ פה חם מאוד, בחורף פחות גשמים מאשר אצלנו, אבל קר יותר. הבוץ גדול מפני שאין כאן אבנים, וכדי למצוא אבן אין לי ברירה אחרת אלא לנסוע ליגור.
עוד לא הספקתי לעמוד על מצבם המשקי, אבל עד כמה שידוע לי הרי בריכות הדגים הן פה הענף העיקרי. אינני זוכרת אם כבר כתבתי לך שעבדתי במוסד ילדים חמש שעות, וכל חמש השעות רחצתי רצפות, לכן מהרתי להוציא את רגלי משם. נכנסתי לעבוד בחדר האוכל. בדרך כלל המכסימום של שעות העבודה הוא 8.5. במטבח עובדים 9.5 שעות. היחס מצד החברים והחברות הוא עדין וטוב. האוכל יותר טוב מאשר ברוב המשקים, אבל טעמו צ'כי. אני היחידה שלא התרגלתי אליו
- - - יש פה 120 חברים וארבעים ילד. פה כולם עוד צעירים. בחורות בנות 26 חושבות את עצמן לזקנות...
בינתים שלום
שושנה
מכתבים נוספים נמצאים בחוברת 'שושנה בנארי' בהוצאת משק יגור ניסן תש"ט החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.