/יגור/ (אוגוסט 1946, לאחר שחרורה ממעצר עתלית, לאביה ולאח העצורים ברפיח)
שלום לכם...
גלגל החיים סובב ועושה את שלו. לנו הביא עתה ימי חושך ופרעות. מאז ראיתכם בפעם האחרונה, הייתי קרוב לשבוע ימים בחיפה. נדמה לי שתבינו מה אומר בילוי זמן בחיפה במרחק פסיעות אחדות מהבית, מבלי יכולת גישה אליו. אבל גלגל החיים סובב וגם זה חלף.
גישתי הראשונה במשקנו היתה עם מדי החקי. הרגשה "נעימה" למדי. אבל גם הרגשה זו עברה. בימינו הזמן יקר, ואין פנאי להתרגש. החיים תובעים את שלהם. למחרת בואי התחלתי לעבוד במקצועי הישן. רעש העופות השכיח לשעות אחדות את כל שהתרחש. כן, מראה ביתנו מדכא קצת, אבל את זה אין לתאר במלים. המשק שוקק חיים מרוב אדם. הנכונות לעזרה רבה. - - -
הקטנה התגברה במשך תקופה קצרה, בלי הפסק מדברת עליכם. והגדולה מודאגת קצת. הניר אינו מרשה לי לכתוב, אף על פי שיש הרבה מה לספר ומה לשאול.
בברכת חזק, ולהתראות בביתנו אני מסיימת את מכתבי.
(בלי חתימה)
מכתבים נוספים נמצאים בחוברת 'שושנה בנארי' בהוצאת משק יגור ניסן תש"ט החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.