לב חם ויחס חברי
אני נזכר באותו יום, כאשר רעמו תותחים, טרטרו מכונות ירייה, אווירונים צללו וטנקים נהוגים בידי בני אדם מוסתים, זחלו לעברנו. אז נשברו עצים, התמוטטו בתים, נתרסקו גופות, אך האדם והרעיון שלו עמדו איתן. לא נותרו אז יותר מאשר דבקות לרעיון, לאותו רעיון אשר הביאנו הלום, אשר טיפח את רוחנו ואשר לימדנו כי בלעדיו אין טעם לחיים.
תוך המולת הקרב המהדהדת עדיין באזני, מזדקרת לפניי דמותו של עמרם.
באותו יום של הדגניות, עמד יחד עם חבריו מוכן לכל, במלא כוחו והכרתו. באותם הרגעים איש לא שאל: "מי אלה ומה עברם והאם הוכשרו לעמוד במבחן?" היה ברור לכל כי מוכרחים להילחם ולעמוד עד הסוף. אך לכל אחד עבר משלו, חינוך ואופי משלו, ורעיון משלו אשר הביאוהו ליכולת זאת של עמידה.
עמידה זו - תחילתה לא בשדה הקרב. בדרך חייו נעמד אדם במבחנים רבים ובעיקר בדרך החיים החלוציים המתהווים בתוך משטר נוגד, כאשר עליו לשמור בעקשנות על שלמות הרעיון וטהרו.
אחד מני רבים היה עמרם, שהלך בדרך זו של מלחמה מתמדת, עלה ממבחן למבחן בתוך חברתו והיה שותף בה לכל מאמץ והישג. בלב החברים זכור כחבר שגילם במהותו את דמות האדם הסינתטי. לא פעם התפעלנו מיכולתו הרבה.
הזמן הפנוי, לאחר יום עבודה, הספיק לו לכל. לקריאה, לפעולה חברתית, לשיחה גם לכתיבת שירים אשר כה אהבנו לשמוע מפיו. ואין דבר מהמתרחש בבית ובעולם, שנעלם ממנו.
החברה היתה צמאה למרצו הרב. קיבלנו באהבה את מעשיו כי כל אחד הרגיש את חמימות הלב ואת היחס החברי הכנה שלו. הוא היה מוכן תמיד לעזור ולהצטרף לכל שלב חדש במפעל. חברתנו עברה משברים לא מעטים. לא פעם קשה היה לעמוד בפרץ. והוא עמד בעקשנות. ידע להיות גם אכזרי באומרו כי "המהססים והמקשים מוטב שיעמדו בחוץ".
אלה הם מעטים מהזיכרונות על פגישות, שיחות וחוויות משותפות שעברו עלינו עד אותו יום שחור.
באותו יום, כאשר רעמו התותחים ומכונות ירייה טירטרו - נפל עמרם. גדול הכאב ומחריד הצער.
נחרוט בלבנו את דמותו של עמרם, היא תלוונו גם בהמשך דרכנו.
משה רותם