יום אחרי פיצוץ הגשרים - והוא אז בן שמונה-עשרה - גמר בדעתו להתגייס, ואף העבודה הדחופה במשק לא הניאה אותו מכך. ב-29 ליוני נאסר יחד עם חבריו וישב בלאטרון כחודש וחצי. ארבעה חודשים אחרי התגייסותו נשלח לקורס של מפקדי כיתות, שלא מרצונו, כי פיקוד על אחרים היה למורת-רוחו. לאחר, שחזר מהקורס היה אחראי למחלקה ברמת-רחל. במחלקתו לחם בעישון, וניסה לנצחו בחלוקת שוקולדה בין אלה שאינם מעשנים. התנגד לבילוי-זמן קלוקל, כגון משחק קלפים, שנא טקסים צבאיים וניסה ליצור במחלקתו יחסי חברות ואהבה בין המפקדים ובין הטוראים. כשמפקדו דרש ממנו לנהוג יתר כבוד בעצמו התנגד לכך בכל תוקף והמשיך בדרכו, דרך החברות עם אנשיו. כל זמן שירותו בפלמ"ח, היה בסביבות ירושלים. שנה וחצי היה שם, ובטיוליו וסיוריו הכיר את כל משעולי ההרים בסביבה, ולכן היה בשעתו אחד המלווים של הפלוגות העולות למצדה. לפני המבצע האחרון בו נפל, עסק שבועות אחדים בשמירה ובטמינת מארבים בגוש עציון.
מדברי אחיו הצעיר.