כואב, כואב לכתוב לזכרך, שלמה, אתה שנראת כל כך חזק, קשוח ובלתי ניתן לשבירה - נפלת.
היית תמיד עצור בהתנהגותך, ומעט מאוד פעמים ראיתי אותך כועס וצועק, או להיפך, מתפתל מצחוק.
הקפת את עולמך הפנימי במין חומת שתיקה, ביישנות וחספוס. למעטים מאוד נתת להציץ לתוכו, ולהכיר את עצמך, דבר, שגרם לרבים להגיד לא פעם; "אתם יודעים, אני מכיר את שלמה כל כך הרבה שנים, ואני חושב, שאני לא מכיר אותו בכלל!"
הרבה פעמים, נראתה ההתנהגות שלך שונה, לפעמים התרגזת יותר מהצריך לפעמים השתוללת יותר מהצריך, לפעמים שתקת יותר מהצריך, אבל תמיד היה אכפת לך, שאתה תעשה הכל כמו שאתה רוצה ומבין לנכון.
כך היה גם כשהתגיסת והתגלגלת למקורות, שלא רצית. נלחמת לצאת בכל הדרכים האפשריות, מלחמה, שנראתה לאחרים דלי, לעיתים, כמלחמת דון - קישוט. אבל אתה הצלחת בה, ועוד איך! אותו כח - רצון אדיר, שדחף אותך לעזוב שרות קל, כדי לעבור לשרות מלא לחצים נפשיים וגופניים. כח רצון זה, הוא שהפך אותך לאחד הטובים ביחידה, דבר שהיה ידוע לכולנו מסיפורים ושמועות, אך גדל למימדיו האמיתיים, לאחר נפילתך, מסיפורים של מפקדים וחברים.
אתה העדפת שרות קשה ומלא אתגרים, על פני שרות קל, שהוצע לך, באותה פשטות, שאחרים מחפשים את הדרך ההפוכה.
אותה פשטות וחוסר שחצנות, היא שקנתה את כולם בכל מקום. היה לך הכל!!! בית נהדר, משפחה נפלאה, הצלחה בצבא, הרבה חלומות נעורים כמו סוסים ומכוניות. כל אחד היה מתפתה להשויץ פה ושם - אתה היית שונה!
אני מצטער, אם תארתי אותך לפעמים במילים קצת מתפלספות, דבר, שאף פעם לא אהבת, אבל קשה לי לתאר אותך אחרת, ותאמין לי שקשה לעכל, שלא נראה אותך עוד בינינו, אבל שלמה, לא נשכח אותך לעד!
אילן בוגן.